תמ"ש
בית משפט לעניני משפחה תל - אביב
|
20023-99
31/05/2009
|
בפני השופט:
פלאוט ורדה
|
| - נגד - |
התובע:
ג.נ
עו"ד עידית בר עוז
|
הנתבע:
ג.ד
עו"ד דורון רוזנברג
|
| פסק-דין |
-
רקע
-
הצדדים בתביעה שבפני היו נשואים זל"ז, נולדו להם 3 בנות, והם התגרשו בשנת 1999.
- ביום 07.10.99 אישר בימ"ש את הסכם הגירושין בין הצדדים ונתן לו תוקף של פסק דין.
- בסעיף 1 לנספח בהסכם נקבע כי כ"א מהצדדים יעביר לצד השני
"ביום הקובע" 50% מכל האופציות והמניות שתהיינה באותו מועד בבעלות הצד החייב.
"המועד הקובע" הוגדר כ
"מועד שבו תבוצע בפועל חלוקת הנכסים בין בני הזוג בהתאם ליתר סעיפי ההסכם".
- כרקע כללי יצויין כי הנתבע עבר להתגורר בארה"ב, שם הקים משפחה חדשה. במהלך השנים שלאחר הגירושין הסלים עד מאד הקשר בין הצדדים, עד אשר בשנת 2002 בקירוב, נותק הקשר, הנתבע חדל לשם מזונות והוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.
- נוכח צו עיכוב היציאה מהארץ הקיים כנגד הנתבע, אין הוא מגיע לישראל. לפיכך, לא הופיע הנתבע לקדמי המשפט ולישיבת ההוכחות, לא נחקר על התצהיר התומך בכתב ההגנה, לא הגיש תצהיר עדות ראשית ולא הזמין עדים מטעמו. יחד עם זאת, עדי התובעת נחקרו בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבע, והוגשו סיכומים מטעמו.
- בהחלטה מיום 05.06.08, בה נקבע בין היתר:
"לפיכך, אין די בכך בלבד שהנתבע לא התייצב לק.מ, ואף שהדבר מנוגד לתקנה 258י"א לתקסד"א, הסנקצייה הראוייה איננה מתן פס"ד כנגדו, אלא יש לשמוע את ראיות התובעת ולאפשר לנתבע להחקר על תצהירו, התומך בכתב ההגנה. רק לאחר כל זאת ניתן יהיה לשוב ולשקול בקשת התבועת למתן פסק דין. ולעניין זה ראה השוני במעמד תובע שלא התייצב לדיון לעומת נתבע שלא התייצב לדיון כעולה מתקנה 157(3) לתקסד"א לעומת תקנה 157(2)".
-
טענות התובעת
-
לטענת התובעת, טרם ניתוק הקשרים בין הצדדים, היא ביקשה וקיבלה 15% משווי האופציות שנתקבלו אצל הנתבע ממקום עבודתו. ביום 27.07.00 ביקשה לקבל את יתרת חלקה כאשר שווי מניה יגיע לסך 40$. בשנת 2002-2003 לאחר שהקשר עם הנתבע ניתק, וכאשר הבינה התובעת כי שווי המניות יורד, ביקשה התובעת מהנתבע, בדרכים שונות, את יתרת חלקה, אך לא נענתה.
לטענתה, בחודש דצמבר 2002 פוטר הנתבע וקיבל את כל מניותיו. אסמכתא לכך מצאה התובע בכתבה שפורסמה בעיתון "גלובס" בחודש אפריל 2004, ולפיה קיבל הנתבע עבור כל המניות, אשר מחציתן שייכת לתובעת, סך 1,500,000 דולר ארה"ב.
באשר למניות שהיו לתובעת ממקום עבודתה, אלה, לטענתה, איבדו את כל ערכן לאחר שהחברה "פשטה את הרגל" וכבר לא היתה קיימת, למעשה, משנת 2000, אז פוטרה.
התובעת טוענת כי מגיעים לה פיצויים בגין הפרת הסכם הגירושין, בשיעור מחצית שווי הסכום שקיבל הנתבע בעת פיטוריו, בקיזוז הסכומים שכבר קיבלה, ובקיזוז סכומים שהועברו לצד ג' בסך 343,300$ - סה"כ
1,426,258.8 ש"ח
.
לחלופין - על הנתבע לשלם לה את שווי מימוש יתרת האופציות במועד הדרישה מעו"ד ט' (10.6.02) לפי שער הדולר במועד הגשת התביעה - סה"כ
554,849 ש"ח
.
לחילופי חילופין - על הנתבע לשלם לה את הסכום בו הודה בכתב ההגנה - סה"כ
373,847.88 ש"ח
.
והכל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
-
טענות הנתבע
-
הנתבע טוען כי זוהי תביעת סרק.
לטענתו, התובעת היא זו שהביאה לפיטוריו בשנת 2002 ורק בגין כך עליה לפצותו.